<h1>כל בו הלכ' אבל סימן קי"ד</h1>
<h2>דף ק:</h2>
כתוב במסכת שמחות בפרק ארבעה עשר האשה שירשה את הקבר (שנקברה) [נקברת] בו היא ויוצאי ירכה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר היא ולא יוצאי ירכה. ומודה ר' יהודה שאונניה הראויין לה בחייה נקברין עמה (במותה) [במותם]. אביה אומר תקבר אצלי ובעלה אומר תקבר אצלי קוברין אותה אצל אביה. ואם יש לה בנים קוברין אותה אצל בניה. ואם אמרה קברו אותי אצל בני קוברין אותה אצל בניה אבי' אומר לא תקבר אצלי ובעל' אומר לא תקבר אצלי קוברין אותה אצל בעלה מפני שבעלה חייב במזונותי' ובפרקונה ובקבורתה מטה וחלילין ומקוננת. מקום שמספידין הוא מספיד על אשתו ואם אין בעלה מטפל בקבורתה מוציאין הימנו בעל כרחו. בתוספתא [כתובות פ"ט ה"ד] תני מי שמת ולא הניח נכסים יותר מכתובת אשתו יכולה אשתו לומר יקבר מקופה של צדקה דקבורת אשה על בעלה תקון רבנן אבל קבורת בעל על אשתו לא תקון.
<h2>דף קא:</h2>
ואין קוברין מת על גבי מת ולא שני מתים כאחד לפי שבזיון הוא להם. ויש נותנין סמך לזה משום אל תסג גבול עולם. ורבי יהודה אומר כל השוכב עמו בחייו נקבר עמו במותו.
